Me Too Web 2

כנראה שהמפולת הגיעה או שהבועה התנפצה או איך שלא תרצו לקרוא לזה. כך לפחות רוצים שתחשבו בהארץ-דהמרקר-וואלה. אולי זה רק אני, אבל מרפרוף מקרי על הכותרות של הימים האחרונים עולה החשד שיש פה יותר מצירוף מקרים. בנוסף לזאת, מיחזור הכתבות בכותרות שונות כנהוג בקבוצה יוצר רושם שלפחות השמיים נופלים. 

אז נכון, יכול להיות שבאמת הבועה מתנפצת ואף אחד לא שם לב. יכול גם להיות שרק ההארץ מבחין בטרנד הולך וגובר אבל מפיטורי 300 עובדים מ10 חברות שונות בגדלים שונים ומתחומים שונים אי אפשר להסיק הרבה. מעריצי האקזיטים של דה מרקר לא יתנו לעובדה שאין דין חברת סטארטאפ שלא הצליחה  כדין קונצרן אמריקאי שרוצה להראות לבורסה שהוא חוסך בהוצאות או כדין חברה קבלנית שעוברת למיקור חוץ.  חשוב לציין שגם בגאות הכי גדולה, לא כל הסטארטאפים מצליחים. ברב המקרים המפוטרים מחברת הזנק שכזו רחוקים מדימוי הפועל קשה היום שנזרק לתקופת אבטלה ארוכה. רובם יעריכו את הנסיון ויעברו לחברה אחרת.

אפשר היה לבדוק כמה מאותם מפוטרים נשארו ללא עבודה ואפשר היה גם להיות מדויקים יותר ולא לכתוב שפוטרו בין 200 ל300 עובדים אבל למה לעשות את זה אם אפשר לכתוב (לא בלי השמחה לאיד השמורה לפיטורים בהיי טק )  ש"גל פיטורים מכה בתעשיית ההיי-טק הישראלית ".

גל מור כותב היום שני פוסטים  מצוינים (כהרגלו) על מיקרוסופט. התחלתי להגיב שם אבל כרגיל זה התארך אז החלטתי להפוך את זה לפוסט. אכן, אי אפשר להתווכח עם העובדה שעתידה של מיקרוסופט לא מבטיח צמיחה ארוכת שנים, אבל אסור לשכוח שאין לך הרבה לאן לצמוח שאתה מחזיק חלק כל כך גדול מהשוק.  ברור שלמונופול כמו מיקרוסופט יש רק לאן לרדת אבל זה בסדר גמור. אף אחד לא באמת רוצה מיקרוסופט יותר חזקה (או כל חברה אחרת בסדר גודל הזה).

 השנים האחרונות הן אכן צומת דרכים עבור מיקרוסופט.  גם אופיס וגם חלונות עוד ימשיכו לספק להם הכנסה לעוד שנים רבות אבל, אם הם לא רוצים לגמור כמו קודאק (שגם הם היו כמעט מונופול קרוב למאה שנה) אז הם צריכים להתעורר. לא קשה לראות שהם מודעים לעובדה זו ומנסים לרכוש את דרכם מחוץ לצרה הזאת אולם פה לדעתי אחת הטעויות המרכזיות שלהם. משום מה הם מנסים לקבץ את הכל תחת ברנד אחד. כל הרכישות והפיתוחים שלהם בתחום האינטרנט הם תחת מותג אחד. הם לא נותנים למשתמשים לשכוח שזו אותה מיקרוסופט שגם מחזיקה בשולחן העבודה שלהם וגם באפליקציה המשרדית שלהם. אי אפשר להאשים אותם, האסטרטגיה הזאת עבדה במשך שנים רבות. אבל עכשיו המשתמשים מרגישים שלפחות בדברים מסוימים יש להם בחירה. במקרים רבים השם של מיקרוסופט על האריזה דווקא מרחיק משתמשים פוטנציאלים.

 עלות המעבר של המשתמש בשרותי רשת לשרות אחר היא הרבה יותר נמוכה מאשר עלות המעבר לתוכנה שולחנית אחרת. עברו הזמנים שבהם כל מה שמיקרוסופט הייתה צריכה לעשות זה להוציא גירסה שלה לתוכנה אחרת, להטמיע אותה במערכת ההפעלה ולגרום לבעיות לתוכנה המתחרה. עכשיו צריך באמת להיות יותר טובים ומיקרוסופט יכולה להיות טובה לפחות כמו כל שרות אחר (או פשוט לרכוש את חברות המצליחות יותר) . הם גם יכולים להשתמש בקופת המזומנים הענקית שלהם כדי להשקיע בחברות מבטיחות רבות וליצור לעצמם רווחי ענק. משום מה, יש הרגשה שלמיקרוסופט חשוב יותר לנצח את המתחרים כמיקרוסופט הגדולה מאשר להיות רוחיים.

 באופן  לא מפתיע,  wpdesigner.com הוא אתר שעוסק בעיצוב לוורדפרס. את האתר הקים והפעיל במשך שנתיים בחור חביב הידוע בכינויו Small Potato.  אל האתר הגעתי דרך המדריך המדהים בפשטותו לעיצוב תבניות וורדפרס שכתב SP. כמוני, הגיעו חובבי וורדפרס רבים אל האתר וכיום רשומים באתר 1320 משתמשים. רבים מאותם משתמשים גם שילמו 5$ על מנת להצטרף ל theme club ולקבל תבנית מקצועית פעם בחודש למשך שנה. מאז, פירסם SP  ארבע תבניות.

 לפני כחודש החליט SP לפרוש והציע את WPdesigner למכירה. תוך שבוע, הרוכש ששילם 65000$ עבור האתר  פירסם פוסט שבו כתב שהוא יזם ולא איש וורדפרס והוא במגעים עם מקצועני וורדפרס שימשיכו את הפעילות.  מאז אותו פוסט ב28 למרץ לא התפרסם פוסט נוסף.

עד כאן זה נשמע כמו סיפור רגיל לחלוטין. לרוכש החדש יש תוכניות לאתר ושינויים לוקחים זמן. מעבר לזאת,  לא חסרים בלוגרים מעולים (וגם כמה פחות טובים כמוני למשל) שמפרסמים בתדירות נמוכה יותר.  אולם, הסיפור האמיתי נמצא בתגובות לאותו פוסט אומלל.  התגובות נפתחות בתמהיל צפוי של איחולי הצלחה וחשדנות קלה אך פאבל (הבעלים החדש) לא עונה.  לא "חבר'ה תנו לי קצת זמן" או אפילו "תודה" לקונית.  ככל שחולף ברור שפאבל אפילו לא קורא את האתר שרכש במיטב כספו והתגובות הופכות לנבזיות יותר ויותר. בהתחלה SP עוד מנסה לשכנע שהרוכש הוא בחור טוב אבל מהר מאוד גם זה נפסק. בין התגובות ניתן למצוא מתנדבים שמוכנים לערוך את האתר בחינם אבל גם סיפור ארוטי לא ממש קשור. אפילו את האקט הפשוט של סגירת התגובות לא טורח פאבל לעשות. לכשיתחבר בעוד שבוע ( או חודש) הוא פשוט יגלה שהאתר שרכש ב65000$ לא שווה כלום ללא הקהילה שהתאכזבה.

אז איך הורגים קהילה בצעד אחד? פשוט מתעלמים.

אם יש יום שבו הייתי מוותר על האינטרנט בלי להרגיש שאני מפסיד משהו זה אחד באפריל. כל חברה שמנסה להיות קולית בזול וכל בלוגר שהיום הזה נתן לו נושא לפוסט מפציצים אותנו בהודעות דרמטיות. במקרה הטוב, אחת המתיחות תעלה חיוך קטן (למרבה הצער כנראה שזו לא מתיחה) על פנינו אבל ברוב המקרים זה יהיה טרחני ומשעמם. אז נכון, לפעמים יש את הכיף הממש קטן של לצחוק על מישהו שהאמין לאחת המתיחות אבל גם זה לא ממש שווה את בזבוז הזמן שהיום הזה מביא.

אם כך, הריני מכריז על האחד באפריל 2009 כיום ללא אינטרנט (נראה אותי עומד בזה). אם בא לכם, אתם יכולים להצטרף. 

נכון, אני לא הראשון שכותב על אשר עידן. אבל שאפי פוקס הכריז על התחרות, עלה במוחי רעיון לסטארטאפ האולטימטיבי. מחולל האשר עידן הוא בדיוק מה שהעם צריך בשעה קשה זו. המחולל לוקח מילים ומשפטים שאשר עידן כתב באמת (נשבע לכם) ומערבל אותם ליצירת מאמר חדש ומגוחך בדיוק באותה מידה.

 לאחר פיתוח נרחב (של שעתיים) The Asher Idanizer מוכן ליציאה מה stealth mode לבטא כמובן.

הצעות למשפטים חדשים אפשר להוסיף בתגובות.

עדכון: הקולקטיב ודולי קישרו לכאן (תודה!) וגרמו לדבר הכי קרוב שאפשר בארץ לדיג אפקט (אולי חוץ מקישור מלמהנט). ביומיים האחרונים היו כאן יותר מבקרים מבכל שאר ימי הבלוג גם יחד.

עדכון 2: עכשיו אפשר לצרוך את האשר עידן שלך גם כאפליקצית פייסבוק מגוכחת (בקרוב המחזמר).

היום התפרסמה בהארץ כתבה על חשיבותם של הבלוגים הטכנולוגיים לקידום סטארטאפים. משום מה, לי זה הזכיר את מה שאמר העכבר כשרץ יחד עם הפיל (ראה כותרת). זה באמת נכון שאם כתוב עליך גם בטק קראנץ', גם בג'יגה אום וגם אצל הבלונדינית אתה מכוסה. אלא מה, אני מאמין שחברה תהיה מכוסה באותה מידה עם איזכורים רק בשניים הראשונים.
עם כל הכבוד (ודווקא יש) גם לכותב וגם לבלונדינית, להזכיר אותה ולא את mashable לדוגמא זה לא ממש רציני.  ללא, ספק, לבלונדינית יש כמות מכובדת של קוראים (בטח יותר מלבלוג חסר קוראים זה) וגם השפעה. אך מכאן ועד ללהיות מוזכרת באותה נשימה עם טק קראנץ הדרך עוד רחוקה.

אני מאוד מחבב את כתיבתו של גיא גרימלנד ולכן הפריע  חוסר הביקורתיות בכתבה. האם כל מה שצריך זה להכריז על עצמך כמומחה שיווק באינטרנט ( אם כן, אז אני הייתי קודם) ? מדוע לא לפרסם את כמות הקוראים? ועוד שאלות רבות שחבל שכתבי הטכנולוגיה לא שואלים את המרואיינים שלהם. אני בטוח שכאשר מראיינים מומחים ומפרסמים את האתר שלהם אפשר למצוא משהו יותר ביקורתי מאשר "קצב העדכון הוא איטי יחסית".
מה שכן, אין מה לדבר שאם היא מקבלת כתבה בטוש, קישור כמעט קבוע לבלוג בקפה מהעמוד הראשון בהארץ וכתבה בקפטן סימן שהיא עושה משהו נכון.

יהונתן קלינגר כתב בפוסט המצויין "בלוז לפקידי האוצר" שההתנהגות של אותם פקידים שקולה להפיכה צבאית. אני לעומת זאת חושב שלמרות הדימוי היפה של מאבק, בפועל היחסים הם הרבה יותר סימביוטיים.

אסור לשכוח שכולם (חוץ מהציבור) מרוויחים מהסיטואציה. המטרה העיקרית של אותם פקידים היא לאותת למעסיק הבא שלהם בשוק הפרטי שהם מוכשרים, קרי רוח ויעילים. מטרה נוספת היא פשוט התחככות עם אותם מעסיקים פוטנציאלים כשאותם מעסיקים מנסים לזכות באיזה מכרז או סתם לקבל איזה רכוש ממשלתי במחיר מציאה (ולקרוא לזה הפרטה).
הפוליטיקאים לעומת זאת, מעונינים בהשגים הכלכלים המדידים מבלי להיות מקושרים באופן ישיר לפעולות הנדרשות. אותם פוליטיקאים תמיד יוכלו לומר שהם אלו שאחראים לתוצאות (רק החיוביות כמובן) אבל הפקידים הם אלו שהורידו את הקצבות.

גם התואר המקטין "פקידונים" משרת את שני הצדדים.  תפקידם של אותם "פקידים" אינו באמת אדמיניסטרטיבי. בנוסף לזאת, למרות גילם הצעיר, לקרוא להם "נערים"  לא ממש משרת את האמת. אלו אנשים השגיים מוכשרים וקרים שמנהלים תקציבי ענק. כולם, בלי יוצא מן הכלל יקבלו בתוך זמן קצר משרות ניהול באימפריות של אותם אנשים שהם מחליטים עכשיו על גורלם (או קי לא ממש על גורלם אבל על כמות המילארדים בחשבון הבנק שלהם). אותם "פקידים" מודעים לחלוטין לעתידם ומתנהגים כמו מנכלי"ם לעתיד ולא כמו פקידים. 

תפקידה של התקשורת הוא להדגיש את הקשר הזה. נורא קל להסחף לעליהום הכללי על אותם פקידונים (שכאמור משרת את מטרותיהם) ולהתעלם מהעובדה שכל אותם פקידים באוצר הם באחריות הדרג המדיני. גם החשב הכללי הוא בסה"כ מינוי של השר ואם הוא עושה את תפקידו בצורה מסוימת זה עדיין באחריות השר שיכול להחליף אותן בחשב שיפעל כפי שהוא רוצה.

כמובן שמאבקי כח וסיפורים אנושיים מייצרים כותרות קלות וסנסציוניות ולכן התקשורת בוחרת להדגיש את המאבקים ואת ההחלטות השרירותיות של אותם פקידים. אילו הקשר הישיר בין השרים לפקידים (ולבעלי ההון כמובן)  היה מודגש יותר, הפוליטיקאים היו ממהרים להעמיד במקומם את אותם פקידים שגורמים להם להצטייר באור שלילי.  מצד שני, כל כך הרבה דברים לאחרונה גורמים לפוליטיקאים להראות רע, כך שלא הייתי בונה על זה.

עדכון: רואה שחורות מסביר את זה הרבה יותר טוב.
 

מישהו יכול להסביר לי איך פוליטיקאים מנוסים שלא זזים בלי יועץ התקשורת שלהם לא באמת טורחים להתייעץ עם אותם אמני ספין בעינינים חשובים יותר מאיך לדאג לאיך יתקבל המהלך שלהם בקרב אוהדי ביתר?    

מצד אחד, כל שבב משפט בעל משמעות שיוצא להם מהפה נאמר רק אחרי שמניפולטור התקשורת החביב עליהם ביצע סקר, אישר, פיזר דיסאינפומציה וניצל מסכנות של לפחות חלק מהאוכלוסיה. כשזה נוגע לתדמית האישית שלהם, הם לא יחסכו במאמץ (ובכסף) ויתייעצו עם כל יועץ תקשורת וקורא בקפה. מדוע שזה מגיע לתדמית של המדינה אף אחד מהם לא חושב להתייעץ עם מומחה? 

איך אפשר להסביר שכל הראובן אדלרים המוטי מורלים והאייל ארדים לא טרחו להסביר ללקוחותיהם שגם אם נתעלם מההיבט המוסרי (ואף פעם אסור להתעלם ממנו) זה פשוט נראה רע, מצטלם רע, ואין סיכוי שזה יביא איזה שהיא תועלת למדינה.

אני לא מאמין שכוחם של גאוני התקשורת מוגבל אך ורק למניפולציה של התקשורת והעם היושב בציון. זאת אפשרות כמובן כי הרי זה תלוי תרבות (וקשרים). בכל זאת, אני בטוח שיש להם מה לומר גם בנוגע לתקשורת בינלאומית.  לא יכול להיות שאף אחד לא אמר כלום. מה שכן יכול להיות הוא שאף אחד לא באמת חשב שזה יצליח ברמה הבינלאומית אבל חשבו שזה יועיל ברמה האישית. "זה בטח יראה רע בCNN אבל אני בטוח שהתמיכה שלך בקרב אוהדי ביתר תעלה פלאים". 

תארו לעצמכם שאתם חבר כנסת מתוסכל. עשית הכל נכון, שירתת את המדינה, עלית בדרגות וכשכמעט הגעת לקצה העדיפו מישהו אחר על פניך. לא התיאשת, ומיד לאחר שעשית למען ביתך הלכת בדרכם של כל הגנרלים ופנית לפוליטיקה.  במפלגה שבה בחרת ,כיאה למפלגה סמי פשיסטית, האיש החזק שבראשה הוא המחליט. כאשר סוף סוף קיבלה המפלגה אפשרות לחלק קצת ממנעמי שלטון בחר המנהיג לדלג עליך (והרי אתה איש תיירות ידוע) ולמנות את אסתרינה במקומך (בכל זאת, לה יש תואר שני).

אכן קשים חייו של ח"כ אפור. הרי אי אפשר לסמוך על השורה וחצי שאתה מקבל בעיתון כשמחפשים פרשנים אחרי ארועים בטחוניים למינהם.   לא איש כישראל חסון יאמר נואש. לישראל יש טריק שיכול להביא לו כותרות בעיתון כמעט באופן אוטומתי. נכון שרב הכותרות יהיו במדורים שאותם רק חנונים (שהם בוודאי צפונים שמאלנים) קוראים אבל זה עדיף מכלום.

כל מה שצריך לעשות זה להחליט שאתה המגן האחרון של המדינה מהכאוס הזה שנקרא אינטרנט. דבר ראשון, נעשה כנס בלוגרים בכנסת כדי שהם יחשבו שמישהו מקשיב להם. לבלוגרים האלה יש חברים בתקשורת,  הם כבר יכתבו על זה וכבר הרווחנו כמה כותרות באינטרנט ואפילו בעיתון. אחרי כנס מיותר אחד נעשה כנס מיותר שני ונעלב שאף אחד לא בא. כחבר מפלגה גאה נעניש קולקטיבית את כל המדינה על זה שהבלוגרים פגעו בכבודך ונעביר החלטה טפשית שכמובן לא תתממש אבל,לא טעיתם,  תביא עוד כמה כותרות. כך אפשר להמשיך להציע הצעות ותיקונים לחוק וכל פעם הבלוגרים האלה יכתבו עליך שוב.

בטח שהם יכתבו כי אם לא, אז אף אחד לא ישים לב ויהיה אפשר להעביר כל חוק דרקוני שנרצה. הרי בכנסת כפי שהיא נראית היום צריך רק להגיד את אחת ממילות הקסם ("טרור" ו"בטחונם של ילדינו"), ואפשר להעביר כל חוק. איזה חבר כנסת ירצה להרשם כמי שיתנגד לחוק שנועד להגן על הילדים? נוסיף לזאת את חוסר ההבנה של חברי הכנסת (אינטרנט? שמעתי על זה, זה משהו של סוטים לא?)  והרצון שלהם למצוא עוד משהו שאפשר לפקח עליו (מה שכמובן ידרוש משרדים לטיפול בנושא ויאפשר לארגן ג'ובים לחברים) והשמיים הם הגבול.

כך ללא כל קושי, הצליח ישראל גם למנות את עצמו לאחראי על האינטרנט (שמישהו יודיע לרזי ברקאי) וגם לזכות בכותרות בקצב די קבוע. כל הפרטים הטכניים הם לא ממש חשובים, הרי אף אחד לא באמת מבין אותם. גם "לשון הרע" לא משנה לישראל, העיקר להראות לכולם ששריף חדש הגיע העירה וגם ,לא פחות חשוב, לקבל כותרות.

אצל שרון מתפתח דיון מעניין על open id. הכל התחיל מהעובדה שחייבים  open id בשביל להגיד שהחתולה של שוש ממש יפה  והתפתח לדיון על למה זה בכלל טוב.  ככלל, אני תומך בעמדתה של שרון אבל למרבה האירוניה דווקא השרת שלה מסרב לאפשר לי להגיב. הוא דורש ממני להסיר את הפרוקסי ויש לי הרגשה שמחלקת  הIT של התאגיד שאני עובד בו תתנגד. אז אני אמשיך את הטרנד של כתיבת תגובות בבלוג הפרטי לאחר כשלון אותנטיקציה במקום הראוי לתגובה ואכתוב את התגובה שלי פה (ואם הטרקבק יעבוד אז זה יהיה כמעט אותו דבר).

 אחרי הכל, אי אפשר להתכחש לעובדה שכרגע מי שדורש open id בשביל לכתוב תגובה גורם לכך שהמגיבים אצלו יהיו אולטרה גיקס, מאמצים מוקדמים, בעלי יכולת טכנית והבנה יותר מבסיסית באבטחה ופרוטוקולים למינהם.
זה יכול להיות נחמד אם אתה פונה לאותם עשרים איש שבוודאי מכירים אחד את השני בכל מקרה (חוץ מדוד).
בסופו של דבר אם אני רוצה להפריד את הזהות המקצועית שלי מהבלוג הפרטי שלי אני אצטרך שתי זהויות open id ואז מה הואילו חכמים?
גם העובדה שכל אחד יכול להחליט שהוא ספק open id לא ממש מבטיחה הרבה.
אולי אחרי שגוגל, יהוו, פיסבוק וכל השאר יספקו open id (ויצליחו להסביר את זה למשתמשים שלהם) יהיה לזה עתיד(ואז זה יהיה בדיוק כמו אימייל).
אז יכול להיות שאני לא ממש מבין איך זה עובד ולמה זה טוב אבל זו בדיוק הנקודה.

אז לסיכום, החתולה של שוש ממש יפה,  אפילו השרת של שרון לא עושה לי את החיים קלים ואני עדיין לא ממש מבין למה זה טוב ה open id הזה.

עדכון: רק אמרתי שכלום לא יזוז עד ש yahoo, google ושאר הגדולות לא יאמצו את זה והנה yahoo מתחילה להפעיל open id