Me Too Web 2

עכשיו, כשנראה שהמשבר חלף וכל האיי ליסטרס כבר אמרו את דעתם.  אני מרשה לעצמי להוציא את מהטיוטה את מה שהתחלתי לכתוב לפני שגיליתי שהנושא של "ההתמסחרות" של חורימבה הפכה לנושא החם של הבלוגוספירה.לא אכחיש שהמחשבה הראשונה שעלתה לי בראש היא "הנה, עוד בלוג מצוין יתחיל לנסות למכור לי דברים". המהלך של חורימבה התחבר לי לתהליך שהבחנתי בו בעוד בלוג שאהבתי. אולם במחשבה שניה הגעתי למסקנה שבשני המקרים השד לא נורא כל כך. בסופו של דבר, גם חורימבה וגם gapingviod תרמו לי במשך שנים ארוכות אינספור פוסטים איכותיים. בשני המקרים התפעלתי מהמוכנות של אנשים לספק תוכן שדורש השקעה אמיתית ביצירתו ללא כל תמורה. אז הגיע הזמן שבו הם רוצים לראות קצת שכר בעמלם so what?

באופן אישי, אני מאוד שמח שמישהו נותן כסף שמאפשר למישהו שאני אוהב לקרוא לכתוב בנוחות,  לא תמיד נוחות עוזרת לאיכות אבל גם לא תמיד היא פוגעת.  פוסט (או בלוג) ממומן לא בהכרח שווה לפוסט רע.  בפיד הרסס שלי יש לא מעט בלוגים של חברות מסחריות שברור לי לחלוטין שיש להם אינטרס. אם אחרי שניטרלתי את האינטרס נשאר לי ערך אמיתי, הרווחתי. אם כל מה שאני שומע הוא קשקשת שיווקית אני מוחק אותם מהפיד. בסופו של דבר, כמו שאמרו רב המבקרים, השאלה העיקרית היא האם יש לזה ערך עבורי. לגבי חורימבה בינתיים זה נכון.

בצורה דומה, גם הקמפיין המטופש של סמסונג הגעיל אותי אבל, רב המשתתפים בקמפיין תרמו לי ולקהילה הרבה במהלך השנים אז אם אם איזה חברה רוצה לתת להם טלפון וכל מה שזה עלה לי זה כמה שניות קשב אז למה לא. אם החברה הזו היא תאגיד ענק או חברת סלולר אז בכלל טוב.  אם הייתי מקבל שטף עדכונים ממישהו שאתמול הקים את חברת המדיה החברתית שלו, הייתי מתעצבן הרבה יותר. חורימבה תרם לי הרבה ואני מוכן לקבל איזה פוסט ממומן מדי פעם.

אז נכון, הפוסט הזה היה באמת הסערה המושלמת, באופן סימבולי הוא מדבר על איך לכתוב בצורה "שיווקית" יותר בדיוק בשבוע שבו הם הודיעו על המהלך. אני מאמין שזה במקרה. לכולם יש פוסט רע (או רצף) מדי פעם. ליחס לזה את סופה של התמימות באינטרנט זו צדקנות לשמה. אני יכול למצוא פוסטים רעים, פילרים, פוסטים בעלי אינטרס ברור ופוסטים מלאים בחשיבות עצמית אצל כל אחד מהמזדעזעים (בתגובות, לא הפוסטים שבקישורים).

אין ספק שהסערה הזו נגעה בנושא רגיש.  כנראה שבעצם נשארה בנו קצת מהחשיבה הקיבוצית שלחשוב על כסף עושה אותך בן אדם לא טוב. כמובן שכל אחד חושב שהוא עצמו רק מתפרנס בעוד האחרים מנצלים את המערכת ועושים את המכה. לא שאני לא מאחל לגל להצליח להרוויח מהבלוג שלו את מה ש   Hugh MacLeod מרוויח מהבלוג שלו, אבל אני בטוח שאם גל היה מוכר את נשמתו לשטן זה לא היה תמורת הכמה גרושים שהוא מקבל.

התגובות למהלך האחרון של מייברג נראות לי תמוהות באותה מידה. משום מה, לאנשים הרבה יותר קל לשלם לטייקונים תמורת תוכן. אולי זה בגלל שמקבלים אוסף גדול של עצים מתים עם פרסומות או בגלל שאם המו"ל משלם לכותב אז זה מרחיק אותך מהלכלוך של הכסף. אבל, אם בן אדם עם הרבה נסיון בודק את הקרקע לפני שהוא משקיע מאמץ וכסף אז אנשים בזים לזה. שלא תבינו לא נכון, אני גם חושב שלא זו הדרך אבל הבכיינות של אנשים שקיבלו אימייל  מרון מייברג נראית לי מוגזמת. האמת היא שהם יכלו למחוק אותו בשתי שניות אילו לא היו צריכים לדבר על זה שעתיים.

אין ספק שהחוקים לגבי מה לגיטימי (בארץ) בנושא הכסף באינטרנט עוד לא ממש ברורים. . משום מה, להקים חברת "יעוץ למדיה חברתית" זה לגיטימי . גם לקדם את עבודת היום שלך או לשים קוד אפיליאטס זה מקובל. כמובן שאף אחד לא מאשים את הבלוגרים ששמים אדסנס בבלוג שלהם. אני רוצה להאמין שאף אחד (מלבד זבלני SEO )  לא ממש מזנה את התוכן שלו כדי שיתאים למודעות האדסנס הרווחיות ביותר. לא ממש ברור למה אנשים חושבים שחורימבה כן יעשו את זה. אין ספק שעד שיתבררו החוקים, נראה עוד כמה טעויות.

בלי שום קשר, גם לי יש השגות על המהלך.  אם לדבר גסויות, אז לדעתי הם עשו טעות שיווקית שהם סיכנו את הברנד העיקרי שלהם במהלך שכזה, לאף אחד לא היו תלונות אם גל היה ממשיך לכתוב פוסטים מצוינים פעם בחודש בחורימבה.קו.איל ופותח בלוג מקצועי חדש בחורימבה.קום או משהו כזה.

אפשר גם להוסיף פיד שיאפשר לצרוך רק את הפוסטים הלא ממומנים. כך אפשר היה ליצור בידול בין המשתמשים הותיקים לחדשים (אותם נמוכי מצח שלא היו פה כשאנחנו ייבשנו ראוטרים ורק מעניין אותם למצוא קוראים בלי לכתוב ברמה ) לייפהקר עושים משהו דומה וזה עובד להם לא רע.

כאשר כתבתי לפני הבחירות על פוליטיקו, סיימתי את הפוסט במשפט הציני  "הרי ברור שאחרי הבחירות הלינק מהארץ יעלם והאתר ינטש לשנה שנתיים עד הבחירות הבאות." ובכן, לאחרונה ראיתי בסטטיסטיקות של האתר שלא מעט מגיעים אליו אחרי שהם מחפשים "פוליטיקו" בגוגל. למרות שהעובדה שאני מדורג גבוה למילת חיפוש שהיא האתר הפוליטי הגדול בארץ הייתה אמורה לשמח אותי, דווקא מעציבה אותי העובדה שצדקתי.

בהארץ אפילו לא טרחו להשאיר איזה עמוד שיספר את סיפור חייו קצר הימים של האתר (הי"ד).

האמת שיכול להיות שזו תקלה אבל לא נראה לי שמנסים לתקן אותה כל כך מהר או, גרוע מזה, יכול להיות שבאמת אף אחד לא שם לב שזה קרה.

עדכון: מסתבר שפוליטיקו הודיעו רשמית על הורדת האתר כחודש וחצי אחרי הבחירות. תגובה רשמית של גדי להב,
סמנכ"ל תוכן, קבוצת אתרי הארץ בתגובות.

אין ספק שהחוצפה של פייסבוק מתחילה לעבור כל גבול.  טובים ממני כבר כתבו על כך שהם שהם שומרים את כתובת האימייל של אנשים שהוזמנו בעבר לפייסבוק על ידי חברים שלהם וברב חוצפתם גם מתחזים לאותם חברים ושולחים בשמם אימיילים מטרידים. מסתבר שהם גם שומרים את רשימת הכתובות שלך גם אם לא הסכמת לשלוח את אותם אימיילים מטרידים.

אני להבדיל מגיא, לא סרבן פייסבוק ולפני שנתיים או שלוש פתחתי פרופיל בפייסבוק. האמת שרציתי לראות על מה המהומה וגם רציתי לספק אפשרות לאנשים מעברי המפוקפק למצוא אותי. כנראה שאז עשיתי את הטעות והרשיתי להם לסרוק את תיבת הדואר שלי כדי למצוא האם חלק מהאנשים בפנקס הכתובות שלי כבר יש פרופיל. אני יודע שזה טפשי אבל בזמנו חשבתי שזו חברה גדולה ורצינית ואם הם מבטיחים שהם לא שומרים את הסיסמא שלי  אז אפשר לסמוך עליהם. מעבר לזאת, ממילא התכוונתי לשנות את הסיסמא.  תוך מספר שניות הסתיים הפשפוש בתיבת הדואר שלי וקיבלתי הודעה שאחד או שניים מאנשי הקשר שלי כבר בפייסבוק. מכיוון שאני יודע כמה אנשים שונאים את ההזמנות האלו, סירבתי לשלוח את האימיילים המזמינים את שאר האנשים להצטרף (ולמעשה גם לא הוספתי את אותם אנשים שפייסבוק כן מצא).

בכך חשבתי שהרומן של פייסבוק עם תיבת הדואר שלי הסתיים. ליתר בטחון שיניתי את הססמא ומדי פעם אפילו התחברתי לפייסבוק ואישרתי כל מיני חברים שהם שלחו לי הזמנות.  לפני מספר שבועות, כשהתחברתי לפייסבוק קיבלתי שם מוכר בתיבת ה"אנשים שאתה כנראה מכיר" אותו אדם היה מנהל בכיר באחת החברות שבהם עבדתי. בהתחלה התפעלתי מיכולת הניתוח של האלגוריתם של פייסבוק למצוא קשר ביני לבינו אבל מיד עלתה בי ההכרה שאין שום סיכוי שבעולם שהם מצאו קשר ביני לבינו מלבד העובדה שהוא היה ברשימת הכתובות שלי. אין לנו חברים משותפים (למעשה יש אבל לאף אחד מהם אין חשבון בפייסבוק) וגם על הקשר איתו פייסבוק לא אמורה לדעת.מעבר לזאת, אני נמנע באופן מודע מלמלא את אותם פרוטוקלי FOAF למינהם כך שפייסבוק לא אמורה לדעת מאיפה אני מכיר את כל החברים שלי. לחיצה על רשימת ההצעות המלאה גילתה את החותנת שלי ועוד מספר אנשים שאין שום קשר בינהם ובין אף אחד מהחברים הבודדים שיש לי בפייסבוק.

אם כך, פיסבוק שמרה לפחות שנתיים את רשימת הכתובות שלי. אחרי שקראתי את הפוסט של גיא אני מתחיל לחשוב שאולי גם להם פייסבוק שלחה בשמי ובלי הסכמתי הצעות חברות מגונות. אם זה באמת המקרה זה יכול להיות מביך מאוד. האמת, שאני לא יודע למה זה מפתיע אותי. הרי כמעט כולנו נכווינו בעבר מחבר'ה שהפכו מהר מאוד משירות חמוד למקור בלתי נדלה של ספאם (ברב חוצפתם לאחר שלא הצליחו להתפרנס מזה הם גם מכרו את הפרטים שלנו ליצרני ספאם אחרים) לא נותר לי אלא לאחל לפייסבוק שתלך בדרכה של חבר'ה ותהפוך  ממשהו שיכול היה להיות משהו אמיתי לדטהבייס גדול של פרטים טפשיים שאפשר למכור למשווקים.  בהתחשב בעובדה שאת רב המידע הזה אפשר לנצל רק בטווח הקצר (לא יעזור להם הרבה לדעת שלפני 5 שנים אהבתי משחקי מחשב לדוגמא) הם עוד יתגעגו להערכות של 15 מיליארד דולר.

לפני מספר חודשים הבחנתי שהחלק העברי של קורא הרסס שלי מתחיל להתעדכן בקצב איטי יותר מבעבר.  לי זה נראה הגיוני לגמרי. גם כך לא הבנתי מאיפה יש לאנשים כ"כ הרבה זמן לכתוב ותהיתי האם רק אני לא מצליח למצוא זמן פנוי בחיים האמיתיים כדי להשקיע בכתיבה.  הייתי בטוח שהנה, החיים האמיתיים הגיעו גם אל אלו שדאגו לספק לי חומר קריאה על בסיס קבוע.

אלא מה, באיזה שהוא שלב הבנתי שאולי זה לא צירוף מקרים שכאשר הם כן כותבים, הם כותבים על טוויטר. אי אפשר להתעלם מכך שבחודשים האחרונים טוויטר הוא הנושא החם בבלוגוספירה (אני אפסיק כאן עם הקישורים כי אני מתאר לעצמי שהבנתם את העניין אבל אל דאגה יש עוד).

כן, גם אני פתחתי חשבון בטוויטר לפני שנה וחצי וזמן רב לא השתמשתי בו. קשה להאמין, אבל לא ידעתי להחליט אם זה מנומס לעקוב אחרי מישהו שאתה לא מכיר (אם מישהו מחפש את ההבדל העיקרי בין פייסבוק לטוויטר אז זה ההבדל) אחרי כמה חודשים הגדלתי את מספר האנשים שאני עוקב אחריהם ומאז אני במוד קריאה בלבד שגם ממנו אני אצא בקרוב.

הפוסטים  המצויינים   של ירדן  ושל נתאי הבהירו לי בדיוק למה אני לא קופץ על הטוויטר הזה כמו שקפצתי על כל שאר החידושים הקודמים. אני לא הייתי הולך כל כך רחוק ומשווה את טוויטר לכת אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שמספר המומחים לשיווק ויראלי  והמומחים מטעם עצמם למדיה חברתית גבוה בצורה מדהימה.  אותם מומחים שסט גודין הוא סוג של אלוהים עבורם אולי קראו את הclue train manifesto אבל כנראה שלא באמת הבינו אותו. חירטוט שיווקי הוא חירטוט שיווקי גם אם הוא מגיע דרך רשת חברתית.

עוד עובדה שאי אפשר להתעלם ממנה היא היחס רעש/סיגנל. אין מה לעשות, אבל מלבד מקרים ספורים (רב האנשים שאני קורא את הבלוגים שלהם ממילא) הטוויטר שלי מלא ברעש.  זה יכול להיות עדכונים אוטומטים ורקורסיבים שמספרים לי שמישהו עדכן את שורת הסטטוס שלו בפייסבוק או תיאורים מופלגים של מה שהם הולכים לאכול. כאשר מכניסים לתמונה גם את המומחים למדיה חברתית והשנונים בעיני עצמם, הרעש מתגבר.

שלא תבינו אותי לא נכון, אני מוצא ערך רב בהרבה ממה שאני מקבל דרך טוויטר אבל זה בעיקר בגלל שכרגע יש שם ריכוז של די הרבה אנשים מעניינים.   אפשר להשוות את זה להופעה של מוריסי או דפש מוד. זה לא באמת שחשבנו שההופעות יחזירו לנו את נעורינו, פשוט ידענו שכל החבר'ה יהיו שם (כי הרי בזמן אמת לא היו לדפש מוד חמישים אלף אוהדים בישראל). לא תצליחו לשכנע אותי שעם אותם אנשים היו מתחברים באופן קבוע לפורום מסוים או כל אתר אחר לא היינו מקבלים את אותו הערך. בלי להתווכח יותר מדי עם מקלוהן אני לא חושב שהמדיום הוא המסר. לדעתי האנשים הם המסר והמדיום ימשיך ויתחלף לפי האופנה.

נכון, טוויטר מאפשר לנו גם דברים שפעם לא היינו יכולים לעשות. אבל תגידו את האמת כמה פעמים יוצא לכם לראות משהו עם ערך אמיתי.

אני בטוח שברגע שהבאזז ירד ומומחי השיווק החברתי יבינו שציוצים מיותרים תורמים אפילו פחות מטוקבקים שתולים ישאר לנו כלי ממש נחמד.  פייסבוק לעומת זאת זה סיפור אחר אבל זה בפוסט הבא.

וזה אני, talasaf@

עידו קינן כתב על גופי הרגולציה שמבולבלים מכל האינטרנט הזה. הנטיה הטבעית היא כמובן להצטרף אליו לפחחחח ארוך על חוסר הבנתם ברשת של אותם עסקנים שבסך הכל מנסים להמציא לעצמם עוד כמה ג'ובים.  אלא שאסור לשכוח את החוק הראשון של הפוליטיקה הישראלית, "אף פעם אל תזלזל בכוחו של עסקנון המעוניין ליצור לעצמו עמדת כח".

כמובן שתמיד נוכל לפרסם באתר שיושב על שרת בחו"ל, לרשום חברה בגיברלטר ועוד עשרות טריקים שיאפשרו לנו לעבוד עליהם.    בפועל, המצב לא כל כך שחור או לבן. נכון, חברת טלויזיה ישראלית תוכל להשתמש באחד מהטריקים הנ"ל אבל אתם באמת חושבים שאיזה חברה תסכן את הזיכיון שלה לשידורים האמיתיים בשביל לתת לכמה גיקים טלוויזיה בחינם.    מה גם שבארץ, לפחות בעתיד הקרוב, תקציבי הפרסום (והאמת שגם ההשפעה)של הטלוויזיה והאינרנט עדיין נוטים בברור לטובת הראשונה.

אם כך, תאמרו, מי צריך את כל הזכיינים האלה הרי כל אחד יכול בעזרת מצלמת רשת להיות תחנת טלוויזיה בפני עצמו מבלי לפחד שזה יפגע בעסקים האחרים שלו.    גם אם נניח שיש מספיק תוכן איכותי עצמאי שכזה המצב לא כל כך חד משמעי.

נניח שאתה בעלים של אתר קטן ומצליח שכזה ותקבל מכתב רשמי ממשרד התקשורת,המשרד לביטחון פנים או סתם ממשרד השר ללא תיק שזכה להיות אחראי על מנהלת האינטרנט שדורש ממך להוריד תוכן מסויים ומאיים לנקוט בכל מיני הליכים אם תסרב.     כמובן שאתה יודע שהצדק עמך ואילו רק היה לך זמן ועורך דין טוב היית יכול לעשות מזה מטעמים. אלא מה, המציאות מראה שברב המקרים בעלי אתרים מעדיפים להוריד את התוכן הלכאורה פוגעני מאשר להתחיל להתעסק עם תביעות ומשפטים.   כל זאת כמובן לפני שדיברנו על צנזורה עצמית שהאתר יפעיל על עצמו כדי מראש לא להסתבך.   אם נוסיף לכך גם את צמד המילים שמעמיד את כולם בדום "בטחון המדינה" אפשר מיד להבין שהמצב לא באמת כזה פשוט.

גם אוסף חוקי התועבה של ש"ס לא ממש מבטיח את אותה עצמאות שעידו מדבר עליה. אז נכון, זה עוד לא עבר אבל כולנו יודעים שהמרחק מכך הוא  משבר קואליציוני אחד.   ברגע שיווצר איזהשהוא מנגנון לפיקוח (לא יעיל ככל שיהיה) לאט לאט יתווספו אליו נושאים נוספים לפיקוח.

זה כמובן יתחיל רק כדי לשמור על עתיד ילדנו אבל אם כבר יש מנגנון, אז למה לא לנצל אותו גם להגן על מיטב בחורינו ממחשבות לא טהורות.   האמת שגם אפשר לנצל את זה כדי למנוע מכל מיני אנשים לא נאמנים למדינה לארגן את כל הפעילויות החתרניות שלהם.

נכון, כולני מומחי אינטרנט וכנראה שללא קשיים מרובים נוכל לעקוף את אותה רגולציה על ידי שרתי פרוקסי במדינות עלומות ועשרות שרותים נוספים.   הבעיה שאנחנו לא הרב ובטח שאיננו קהל יעד מספיק לחברת תוכן שרוצה להיות רווחית.

“מה תעשה הרשות השניה? תקנוס את יוטיוב? תדרוש מספקיות האינטרנט לחסום את הגישה לאתר?" שואל עידו ואני אומר שאני לא אהיה מופתע אם זה יהיה המקרה.   חברות רבות כולל גוגל מוכנות לותר על עקרונותיהם הנעלים עבור יחסים טובים עם המדינות שבהן הן עושות עסקים.     אמנם אנחנו לא סין, אבל שהמצב קשה אף שוק הוא לא קטן מדי.

גם על ספקי האינטרנט לא הייתי סומך שיגנו עלינו, כאשר חברות תקשורת הם בבעלות אוליגרכים שלהם אינטרסים אחרים במדינה שתלויים בטוב ליבו של העסקן התורן, לא הייתי בונה עליהם שהם יהיו אלו שיגנו על הרשת.

הערה מנהלתית קטנה: כן אני יודע שלא כתבתי מלא זמן אבל תאמינו לי שיש לי סיבה טובה. חוץ מזה אני בטוח שהסתדרתם יפה גם בלעדי

משום מה, בהארץ חושבים שהעובדה שבמשרדי הממשלה במונטנגרו נאסרה הגישה לפייסבוק זה חדשות. זה בדיוק סוג הידיעות שהייתי מצפה מעורך נורמלי לחסוך ממני. קשה לי לחשוב על פריט חסר חשיבות יותר שזוכה לקישור ישיר מעמוד הבית. להחלטה דומה לו הייתה מישומת במשרדי הממשלה בארה"ב (אני כמעט בטוח שהיא אכן מיושמת)  עוד היתה איזה שהיא חשיבות בגלל מספר המשתמשים. אבל במונטנגרו יש 14 משתמשי פייסבוק רשומים. 

גם המספר הנכון מהידיעה המקורית (14,100) לא ממש מצדיק את בזבוז הזמן. העובדה שאפילו בתרגום מילה למילה של הידיעה המקורית נפלו טעויות מראה כמה ערך מייחסים לידיעה ולקוראיה.

התחלתי לכתוב תגובה לפוסט המצוין של ירדן לווינסקי על פוליטיקו וכהרגלי התגובה התארכה אז החלטתי לעשות ממנה פוסט.

ירדן טוען שעלינו להחרים את פוליטיקו כדי שהם ירגישו איפה שכואב להם. אני חייב לציין שלא יהיה לי קשה לוותר על ביקור באתר שמגיש כתבות שכתובות ברמה שאפילו תומכי בובליל יצליחו להבין. רק שלדעתי ההחרמה לא תעזור מכיוון שאני לא בטוח שבהארץ בכלל בונים על גולשים אמיתיים.

רב הגולשים (ובוודאי המגיבים) בפוליטיקו הם בעלי עניין. מגיבים בתשלום מחברה אחת כותבים את טוקבק האג'נדה שלהם ומגיבים בתשלום מחברה אחרת מוסיפים את מסת המילים שלהם. מעבר לזאת, זה המקום שאליו מנתבים את הההודעות לעיתונות חסרות הערך החדשותי וכולם מרוצים.

כך יוכלו לבוא אל פואד ודומיו במפלגות האחרות או לכל מישהו אחר שאחראי על תקציבי הפרסום ולספר לו שחייבים נוכחות באינטרנט. הילדים ימשיכו לשחק בארגז החול ששוקן סידר להם במחיר מבצע ואת המחיר המופקע שהם ישלמו תמורת ה"נוכחות באינטרנט" אנחנו נשלם.
גופי התקשורת הגדולים בארץ כבר מזמן לא  רלוונטיים (ואולי בעצם מעולם לא היו) בכל מה שנוגע לאינטרנט. האתרים שלהם חיים על שמם הטוב (?) של העיתונים עצמם. עד שהם יבינו שאי אפשר ליצור שיחה בכח ואי אפשר לשדר שיחה, זאת הרמה של האתרים שנקבל.

זה אפילו לא עניין של מחיר, הרי יש אתרים פוליטיים מצוינים בארה"ב שרצים על קוד פתוח. כל מה שצריך זה לשנות את התפיסה ולהפנים שהגולשים של היום הם לא עדר של אייבולס שאפשר למכור במשקל למפרסמים. עד שיבינו את זה, שיחיו על הפירורים שהמפלגות שולחות להם. הרי ברור שאחרי הבחירות הלינק מהארץ יעלם והאתר ינטש לשנה שנתיים עד הבחירות הבאות.

כפי שאמרה ברכה, אחד הטיעונים העקריים בעד חוק הזיהוי הביומטרי הוא שרק פושעים צריכים לפחד מחוק כזה.  מכיוון שהטיעון הזה יכול להשמע הגיוני, החלטתי לאסוף כמה טיעוני נגד. הרשימה הזאת רחוקה מלהיות ממצה וחכמים ממני כבר כתבו לא מעט על הנושא. בכל זאת הנה השני סנט שלי:

1) אבטחת מידע - הרי כולנו יודעים שתוך מספר חודשים (בהערכה אופטימית) המאגר או חלקים ממנו ידלפו. בהתחלה זה יהיה רק בידיים של מעטים שיהיו מוכנים לשלם הרבה כסף תמורת מידע משובח שכזה אבל די מהר זה יגיע גם לאינטרנט ולידיהם של אויבנו.אם אתם מאמינים לממשלה שהיא תוכל לשמור על זה (לפחות כפי ששמרה על רשימת הבוחרים), אז תעיפו מבט שני בתפקודם של משרדי הממשלה ובמי שמנהיג אותם ותשאלו את עצמיכם: אתם באמת מאמינים שהם מסוגלים לאבטח מאגר כזה מסובך?

2) עוד לפני שהמאגר ידלוף, לחצי מדינה תהיה גישה פסאודו-לגיטימית למידע הזה. הרי ברור שלכל קצין זוטר באחד ממנגנוני החשך תהיה  גישה למאגר שכזה (וכמובן לאחיו הדרקוני אף יותר) גם לקציני המשטרה תהיה כמובן גישה וכמובן למספר לא מבוטל של פקידים, פקידות, מפעילי מחשב, ספקים וכדומה. נכון שאפשר לשים כל מיני חסמים ובקרים על המידע, אבל אני דווקא חושש מאלו שיש להם גישה לגטימית. מי שהיה אי פעם קרוב למאגרים שכאלה יודע כמה קל ליצור סיבה לגיטימית לדרישת המידע וכמה אנשים מנצלים את הגישה הזאת לכל מיני טובות לחברים. חוץ מזה, חסמים ובקרים? בארץ? מה עוד תדרשו? מנהל תקין?

3) בעצם, בכלל לא בטוח שהמאגר ידלוף? רב הסיכויים הם שהממשלה לא תוכל לתחזק מאגר שכזה ללא קבלן חיצוני. אותו קבלן יקבל הון תמורת הקמת המאגר והפעלתו. מכאן הדרך להנחה תמורת שימוש במידע, או אפילו להפרטה של השירות, קצרה מאוד. אל תשכחו מי עומד להיות ראש הממשלה הבא ומה יחסו להפרטה.  למידע שכזה יש קונים רבים החל ממשווקים ועד חברות גביה.

4) טביעות אצבעות אי אפשר להחליף.  אין כל ספק שבשלב מסוים יעשה שימוש במידע לגניבת זהות וכדומה. אפילו במקרה הפחות דרמטי של טעות בבסיס הנתונים, אין כל אפשרות לתקן את העוול. חייהם של אלו שנעשה שימוש בנתוניהם הולכים להיות אומללים. גם אם יוכיחו שאין להם אחות, לעולם לא יוכלו להחליף את טביעת האצבע שלהם.

5) מאגר שכזה יאפשר למשטרה לאגור מידע על אנשים גם בלי שהעניין יגמר בהליכים פליליים. כמו בנושא של סמים קלים, אפשר לא לאכוף בכלל את החוק ורק לאגור את המידע. את המידע הזה יהיה  ניתן לשלוף כאשר ירצו לחסל חשבונות עם מישהו, לחסל את הקריירה שלו, או שלא יצליחו להרשיע אותו על פשע אחר.

6) לא יקבלו אותנו לאיחוד האירופי   לא יקבלו אותנו בכל מקרה אבל זה בטח לא יעזור לסחר שלנו עם האיחוד.

7) הצירוף של החוק הזה עם חוק נתוני התקשורת וחוק התועבה של ש"ס מבטיח עתיד אורווליני.

8 ) גם אם יחליטו שהנסיון לא הצליח אי אפשר יהיה להחזיר את השד לבקבוק. לא משנה מה שHP הבטיחה לשיטרית, הנפקה של מליוני כרטיסים חכמים היא תהליך מסובך, ארוך ויקר. בארה"ב, עם הרבה יותר משאבים, תהליך המעבר של עובדי התחבורה לכרטיסים חכמים לוקח שנים.  באיזה שהוא שלב, יחליטו פקידי האוצר שזה יקר מדי ואז נשאר עם המאגר וללא התקציב לאחזקתו.

9) מגיע לנו חוק שחשבו עליו קצת יותר. חוק ששר כושל הצליח להעביר בכנסת משותקת ללא דיון רציני, לא יכול להיות הבסיס להחלטה כל כך משמעותית.

10) אם נלך לפי ההגיון של רק פושעים צריכים לפחד עוד נגיע למסקנה שרק מכוערים צריכים ללכת לבושים ונסתובב (לפחות חלקנו) בעירום. עובדה שבנושא הלבוש אנחנו מקבלים את הזכות לפרטיות.

אני בטוח שיש עוד טיעונים רבים נגד החוק, אתם מוזמנים להוסיף אותם בתגובות.

מסתבר שהמינוי של קרנית גולדווסר להגשת פינה בנושא איכות הסביבה מרעישה את ביצת הטוקבקים בארץ עד כדי כך ששי גולדן מצא לנכון לכתוב בעכבר את
למה הטוקבקיסטים שונאים את קרנית גולדווסר?
גם אם נתייחס לשלוש כתבות (או יותר נכון, קופי פייסט של הודעות לעיתונות) ו50 טוקבקים כסערה בביצה כדאי לבדוק את הנושא רק כדי לראות כמה קל בעזרת קצת ציניות וכמה טוקבקים לקדם את עצמך.

כצפוי, הדעות בטוקבקים נחלקות בין הבעת תמיכה חד משמעית להאשמות בניצול ציני של הטרגדיה.  אני באופן אישי לא מבין בכלל את הבעיתיות של העניין. זכותה של קרנית לעשות מה שהיא רוצה מבלי לתת דין וחשבון לאף אחד גם אם זה "ניצול ציני". עם כל הכבוד, אם מישהו חושב שקרנית עשתה את הבוננזה ממותו של בעלה כדאי שישים לב להבדל בין המחיר לתשלום. גם ציני שכמוני לא מצליח להבין איך אפשר להתייחס לפינה בנושא איכות הסביבה בטלויזיה החינוכית (גם פינה, גם איכות הסביבה וגם בחינוכית) כניצול הפרסום שלו זכתה. במדינה בה אדם שמוכן להפסיד את לידת בנו תמורת הזכות להיות נעול עם רודפי פרסום שכמותו בווילה נחשב גיבור, אני חושב שאישה ששילמה מחיר כבד כל כך וגם דיברה בבטחון מול מנהיגי עולם, זכאית לנצל את הפרסום הכפוי.

אם כך,  אחרי שהחלטנו שקרנית היא לא סוג של דודי אפל או סמי עופר,  כל מה שנותר לנו למצוא הוא מי הציני האופרטוניסט בכל העניין. הבחירה שלי נופלת על יפה ויגודסקי  מנכ"לית החינוכית. אני חושב שצריך מידה רבה של ציניות (כן אני מבין שאני משתמש הרבה במילה הזאת) כדי להגיד שקרנית נבחרה בגלל הכישורים שלה לתפקיד הזה. רק שיהיה ברור, יש לה את כל הכישורים  (השכלה בתחום, רהיטות ומראה) והיא וודאי היתה מועמדת מושלמת לו רק הייתה מגישה את מועמדותה לתפקיד. אלא שמקרה זה ויגודסקי היא זו שזיהתה את ההזדמנות והיא זו שפנתה אל קרנית.  העובדה ששמה מוזכר בכתבות אותו מספר פעמים כמו שמה של קרנית מאוששת את הטענה.

גם אם נתעלם מהעובדה שמטרת החינוכית היא "לתמוך ביעדי חינוך …  ולשדר תכניות בעלות משקל סגולי, ערכי ואיכותי, גבוה" (מתוך אתר החינוכית) ולא להיות משאבת רייטינג זה עדיין מסריח. לא בשביל זה אנחנו מחזיקים את החינוכית ומשלמים את משכורתה של ויגודסקי.

אין ספק שמדובר פה במקרה של ניצול ציני של הטרגדיה רק שמי שמנצל הוא לא מי שעבר את הטרגדיה.

באופן לא מפתיע ההייפ כנראה ינצח את האינטלקט. תוך ימים ספורים הרשת העברית תוצף באיזכורים לדלוחון הראליטי "האח הגדול" ואילו המקור לביטוי, הספר "האח הגדול"  (או לפחות הערך שלו בוויקפדיה) ידחף כלפי מטה בדף התוצאות. אפשר כמובן להתווכח מה יותר רלוונטי כי הרי רב האנשים שיחפשו בחודשים הקרובים את האח הגדול באמת יצפו למצוא אתרים הקשורים לדלוחון והם עוד חס וחלילה עלולים לחשוב שהאורוול הזה הוא אחד המועמדים שעפו בשלבים המוקדמים.

בד"כ אני לא נוטה להשתתף בקמפיינים כאלה ואולי בגלל זה (בשילוב עם עצלות וביטחון שמשפיעים ממני ידאגו לזה) לא הגבתי לבקשה המקורית. בתוך תוכי גם חשבתי שאחרי הכל זה גם קצת רמאות.  אולם כששחר פרסם את המצב כרגע הבנתי שלמעשה אנחנו לא נלחמים על המקום הראשון בגוגל אלא על איזה שהוא מיקום באחד העמודים שאנשים בכלל בודקים.  בעניין הרמאות, אני מתרץ לעצמי שממילא חלק גדול מאתרי הדלוחון יהיה כל מיני מומחי SEO מטעם עצמם שיקימו אתרים על מנת להתעלק את התעבורה שהתוכנית תייצר ואם רק נתקזז איתם, דיינו.