גל מור כותב היום שני פוסטים מצוינים (כהרגלו) על מיקרוסופט. התחלתי להגיב שם אבל כרגיל זה התארך אז החלטתי להפוך את זה לפוסט. אכן, אי אפשר להתווכח עם העובדה שעתידה של מיקרוסופט לא מבטיח צמיחה ארוכת שנים, אבל אסור לשכוח שאין לך הרבה לאן לצמוח שאתה מחזיק חלק כל כך גדול מהשוק. ברור שלמונופול כמו מיקרוסופט יש רק לאן לרדת אבל זה בסדר גמור. אף אחד לא באמת רוצה מיקרוסופט יותר חזקה (או כל חברה אחרת בסדר גודל הזה).
השנים האחרונות הן אכן צומת דרכים עבור מיקרוסופט. גם אופיס וגם חלונות עוד ימשיכו לספק להם הכנסה לעוד שנים רבות אבל, אם הם לא רוצים לגמור כמו קודאק (שגם הם היו כמעט מונופול קרוב למאה שנה) אז הם צריכים להתעורר. לא קשה לראות שהם מודעים לעובדה זו ומנסים לרכוש את דרכם מחוץ לצרה הזאת אולם פה לדעתי אחת הטעויות המרכזיות שלהם. משום מה הם מנסים לקבץ את הכל תחת ברנד אחד. כל הרכישות והפיתוחים שלהם בתחום האינטרנט הם תחת מותג אחד. הם לא נותנים למשתמשים לשכוח שזו אותה מיקרוסופט שגם מחזיקה בשולחן העבודה שלהם וגם באפליקציה המשרדית שלהם. אי אפשר להאשים אותם, האסטרטגיה הזאת עבדה במשך שנים רבות. אבל עכשיו המשתמשים מרגישים שלפחות בדברים מסוימים יש להם בחירה. במקרים רבים השם של מיקרוסופט על האריזה דווקא מרחיק משתמשים פוטנציאלים.
עלות המעבר של המשתמש בשרותי רשת לשרות אחר היא הרבה יותר נמוכה מאשר עלות המעבר לתוכנה שולחנית אחרת. עברו הזמנים שבהם כל מה שמיקרוסופט הייתה צריכה לעשות זה להוציא גירסה שלה לתוכנה אחרת, להטמיע אותה במערכת ההפעלה ולגרום לבעיות לתוכנה המתחרה. עכשיו צריך באמת להיות יותר טובים ומיקרוסופט יכולה להיות טובה לפחות כמו כל שרות אחר (או פשוט לרכוש את חברות המצליחות יותר) . הם גם יכולים להשתמש בקופת המזומנים הענקית שלהם כדי להשקיע בחברות מבטיחות רבות וליצור לעצמם רווחי ענק. משום מה, יש הרגשה שלמיקרוסופט חשוב יותר לנצח את המתחרים כמיקרוסופט הגדולה מאשר להיות רוחיים.