לפני מספר חודשים הבחנתי שהחלק העברי של קורא הרסס שלי מתחיל להתעדכן בקצב איטי יותר מבעבר. לי זה נראה הגיוני לגמרי. גם כך לא הבנתי מאיפה יש לאנשים כ"כ הרבה זמן לכתוב ותהיתי האם רק אני לא מצליח למצוא זמן פנוי בחיים האמיתיים כדי להשקיע בכתיבה. הייתי בטוח שהנה, החיים האמיתיים הגיעו גם אל אלו שדאגו לספק לי חומר קריאה על בסיס קבוע.
אלא מה, באיזה שהוא שלב הבנתי שאולי זה לא צירוף מקרים שכאשר הם כן כותבים, הם כותבים על טוויטר. אי אפשר להתעלם מכך שבחודשים האחרונים טוויטר הוא הנושא החם בבלוגוספירה (אני אפסיק כאן עם הקישורים כי אני מתאר לעצמי שהבנתם את העניין אבל אל דאגה יש עוד).
כן, גם אני פתחתי חשבון בטוויטר לפני שנה וחצי וזמן רב לא השתמשתי בו. קשה להאמין, אבל לא ידעתי להחליט אם זה מנומס לעקוב אחרי מישהו שאתה לא מכיר (אם מישהו מחפש את ההבדל העיקרי בין פייסבוק לטוויטר אז זה ההבדל) אחרי כמה חודשים הגדלתי את מספר האנשים שאני עוקב אחריהם ומאז אני במוד קריאה בלבד שגם ממנו אני אצא בקרוב.
הפוסטים המצויינים של ירדן ושל נתאי הבהירו לי בדיוק למה אני לא קופץ על הטוויטר הזה כמו שקפצתי על כל שאר החידושים הקודמים. אני לא הייתי הולך כל כך רחוק ומשווה את טוויטר לכת אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שמספר המומחים לשיווק ויראלי והמומחים מטעם עצמם למדיה חברתית גבוה בצורה מדהימה. אותם מומחים שסט גודין הוא סוג של אלוהים עבורם אולי קראו את הclue train manifesto אבל כנראה שלא באמת הבינו אותו. חירטוט שיווקי הוא חירטוט שיווקי גם אם הוא מגיע דרך רשת חברתית.
עוד עובדה שאי אפשר להתעלם ממנה היא היחס רעש/סיגנל. אין מה לעשות, אבל מלבד מקרים ספורים (רב האנשים שאני קורא את הבלוגים שלהם ממילא) הטוויטר שלי מלא ברעש. זה יכול להיות עדכונים אוטומטים ורקורסיבים שמספרים לי שמישהו עדכן את שורת הסטטוס שלו בפייסבוק או תיאורים מופלגים של מה שהם הולכים לאכול. כאשר מכניסים לתמונה גם את המומחים למדיה חברתית והשנונים בעיני עצמם, הרעש מתגבר.
שלא תבינו אותי לא נכון, אני מוצא ערך רב בהרבה ממה שאני מקבל דרך טוויטר אבל זה בעיקר בגלל שכרגע יש שם ריכוז של די הרבה אנשים מעניינים. אפשר להשוות את זה להופעה של מוריסי או דפש מוד. זה לא באמת שחשבנו שההופעות יחזירו לנו את נעורינו, פשוט ידענו שכל החבר'ה יהיו שם (כי הרי בזמן אמת לא היו לדפש מוד חמישים אלף אוהדים בישראל). לא תצליחו לשכנע אותי שעם אותם אנשים היו מתחברים באופן קבוע לפורום מסוים או כל אתר אחר לא היינו מקבלים את אותו הערך. בלי להתווכח יותר מדי עם מקלוהן אני לא חושב שהמדיום הוא המסר. לדעתי האנשים הם המסר והמדיום ימשיך ויתחלף לפי האופנה.
נכון, טוויטר מאפשר לנו גם דברים שפעם לא היינו יכולים לעשות. אבל תגידו את האמת כמה פעמים יוצא לכם לראות משהו עם ערך אמיתי.
אני בטוח שברגע שהבאזז ירד ומומחי השיווק החברתי יבינו שציוצים מיותרים תורמים אפילו פחות מטוקבקים שתולים ישאר לנו כלי ממש נחמד. פייסבוק לעומת זאת זה סיפור אחר אבל זה בפוסט הבא.
וזה אני, talasaf@